הלכת השיתוף

הלכת השיתוף הינה פרי פסיקת בתי המשפט בישראל, אשר קובעת כיצד יחולק הרכוש המשותף של בני זוג ביניהם.

הלכת השיתוף חלה על בני זוג שנישאו לפני ה-1.1.1974, כלומר, לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ז-1973.

הלכת השיתוף נוצרה מתוך הסכם מכללא הקיים בין בני הזוג, ובסיסו ההנחה, כי כאשר בני זוג מנהלים אורח חיים תקין מתוך רצון משותף, הם מסכימים בדרך של התנהגות לבצע שיתוף בנכסים.

ההלכה קובעת, כי רכוש אשר בני הזוג צברו במהלך החיים המשותפים (ואין זה משנה על שם מי הרכוש רשום), הוא משותף ושייך לכל אחד מהצדדים באופן שווה. וזאת, כל עוד לא הוכח אחרת, כלומר, אם בן הזוג רוצה לטעון, כי לגבי נכס ספציפי לא הייתה כוונת שיתוף, הרי שנטל ההוכחה רובץ על כתפיו.

התנאים אותם קבעה פסיקת בתי המשפט לצורך החלת הלכת שיתוף הם הוכחה, כי אכן בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין והתנהגותם מלמדת ומצביעה על כך שנכסיהם נועדו להיות במשותף.

הווה אומר, קיומם של אורח חיים תקין ומאמץ משותף.

יש לעמוד בשני מבחנים מצטברים: הראשון – מאמץ משותף; והשני – אורח חיים תקין.

הפסיקה קבעה, כי מריבות וויכוחים שנוצרים במהלך החיים המשותפים אינם בהכרח מעידים על היעדר אורח חיים תקין, מאחר ותמיד יש בין בני זוג עליות ומורדות בחיי הנישואין. על-מנת לטעון, כי המבחן לא מתקיים יש להוכיח קרע ממשי, או פירוד (למשל: הגשת תביעת גירושין).

על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף?

הלכת השיתוף חלה על כל סוגי הנכסים, בין אם כסף, זכויות סוציאליות, נדל"ן, ועוד.

בנסיבות מסוימות, הלכת השיתוף עשויה לחול על נכסים אשר נרכשו על ידי אחד מהצדדים עוד לפני הנישואין.

הפסיקה הרחיבה את הלכת השיתוף בין בני זוג גם על נכסים שהינם נכסים חיצוניים. במקרים שמדובר בבני זוג הנשואים במשך שנים ארוכות ובמהלכן הם מנהלים משק בית משותף פרי במאמץ משותף, בין אם זה על ידי עבודה בתוך הבית טיפול במשק הבית ובגידול הילדים וחינוכם, ובין אם על ידי עבודה מאומצת בעסק או במקום עבודה וכו' מחוץ לבית עד כדי טשטוש הגבולות בין הרכוש המשותף והנפרד, כלומר, מצב של היטמעות הרכוש עד שלא ניתן להבחין בבעלות מיהו.

בע"א 630/79 ליברמן נ' ליברמן ציין השופט דב לוין כי: "אין להקל ראש ולהמעיט בתרומה הנכבדה, שתורמת בת הזוג לצמיחת הנטע המשפחתי וללבלובו בעשייתה החיובית והברוכה בביתה פנימה… ניתן לומר כי עשיית האישה בבית ופעילות הבעל בעסקיו הן כשתי זרועות הפועלות יחדיו, החובקות את גזעו האיתן של קן המשפחה על כל מרכיביו ומשתלבות זו בזו".

יוער, כי הפסיקה של בתי המשפט בישראל בעניין זה אינה אחידה לגמרי. במספר מקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט דרשו אינדיקציות פוזיטיביות לקיום כוונת שיתוף, על-מנת להחיל את הלכת השיתוף על נכס שהיה בבעלות אחד מהצדדים עוד מלפני החתונה.

הלכת שיתוף וידועים בציבור

חשוב לציין עוד, הלכת השיתוף חלה גם במקרה של זוגות שהינם במעמד של ידועים בציבור.

במקרה ומדובר בבני זוג שהינם ידועים בציבור נטל ההוכחה להוכחת שיתוף על נכס מסוים רובץ לפתחו של הצד הידוע בציבור הטוען לשיתוף באותו נכס מסוים ו/או בכלל. לפי הפסיקה, נטל ההוכחה הרובץ על ידועים בציבור להוכחת שיתוף הינו כבד יותר מאשר אצל זוג נשוי רגיל.

אצל זוגות נשואים די בהתקיימות של שני המבחנים המצטברים שפורטו לעיל (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) על-מנת שנחיל עליהם את העיקרון של הלכת השיתוף.

אצל ידועים בציבור חזקת השיתוף מעידה רק על הנכסים המשמשים אותם בחייהם המשותפים ונרכשו על ידם במשותף.

על מנת להחיל את הלכת השיתוף על נכסים חיצוניים לגבי ידועים בציבור קיים צורך בראיה נוספת ומוגברת לשם הוכחת השיתוף על הנכס המסוים.